<h1>ארחות חיים הלכ' קדוש היום סימנים י"ט—כ'</h1>
<h2>דף ק.</h2>
מי שהיה אוכל בע"ש אפי' התחיל לאחר ט' שעות וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה ומקדש וחוזר וגומר סעודתו ואינו צריך לברך המוציא וכן נמי כתב הר"ז ז"ל ולאחר סעודתו מברך ברכת המזון וכן פסק הרמב"ם ז"ל. וי"א שלאחר הקדוש צריך לברך המוציא שברכת הקדוש הפסק דמקדש ואכיל לא מצי בבת אחת וכן פסקו הריא"ג והב' ההשלמה והריא"ף ז"ל. ירושלמי היה יושב ושותה וקדש עליו היום אינו מברך בפ"הג וה"ה לאוכלי' שקדש עליהם היום ואין להם יין שמקדשין על הפת ואין צריכים לברך המוציא אלא מקדשין עליו וחוזרים וגומרים סעודתם ואינו הפסקה. ומעת שיראה אדם ספק חשכה נקבע שבת לקדוש ואינו צריך לעקור השלחן אלא פורס מפה ומקדש וכן פסק ה"ר האיי והריא"ף ז"ל. ירושלמי במס' שבת ר' פלוני ור' פלוני הוו יתבי בסעודתא קם חד מינייהו ומפסיק אמר ליה אידך הפטור מן הדבר ועושה אותו נקרא הדיוט יש מפרשים כי נקרא הדיוט היכא דליכא אחריני דעביד כוותיה כגון הכא דליכא מאן דמפסיק אלא איהו על כן נקרא הדיוט משום דמתחזי כגסות הרוח כלומר ראו שאני חסיד. אבל אי איכא אחריני דעביד כוותיה ודאי אינו נקרא הדיוט אע"פי שהוא פטור מן הדבר כדחזינן רב יוסף דהוה סגי נהור וסומא פטור מן המ"ע ואעפ"כ היה עושה אותם כיון דאחרים עושים אותם לפיכך המחזר בהרים וביערים אם ימצא קן צפור לקיים שלוח הקן יש לו שכר ואינו נקרא הדיוט ואע"פ שהוא פטור מלחפש אחריו.
